Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 72a
וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּרַבִּי עֲקִיבָא וְהָא תַּנְיָא הִקְדִּישׁ שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה הֲרֵי הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע וְאֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף
Traduction
The Gemara asks: But can you establish that the opinion of Rabbi Shimon is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, that one who sells or consecrates property does so generously? But isn’t it taught in a baraita: If one consecrates three trees in a field where ten trees are planted in an area required for sowing one se’a of seed [beit se’a], he has consecrated not only those trees, but also the land and the young trees between them? Therefore, if this is an ancestral field of his, when he redeems them, he redeems the land and everything contained within it according to the standard rate established by the Torah, whereby an area fit for the sowing of a ḥomer, i.e., a kor, of barley seed is redeemed for fifty silver shekels.
Tossefoth non traduit
ואת האילנות שביניהם. כגון אילנות סרק ומשום אותן אילנות לא חשבינן להו רצופין דכיון שאין טוענים פירות עומדים ליעקר טפי מן השאר כדאמרינן בהמוכר את הספינה היה אריס ביניהם מהו כו' א''ל קני פי' דלא חשיב רצופין:
פָּחוֹת מִכָּאן אוֹ יוֹתֵר עַל כֵּן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן בָּזֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה לֹא הִקְדִּישׁ לֹא הַקַּרְקַע וְלֹא אֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשָׁוְויֵהֶן וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ הִקְדִּישׁ אֶת הָאִילָנוֹת וְחָזַר וְהִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשָׁוְויֵהֶן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף
Traduction
The baraita continues: If the ratio of land to trees was less than this, and the trees were planted more densely, or if the ratio of land to trees was more than this, and the trees were planted less densely, or if he consecrated each of the trees separately, one after the other, this person has consecrated neither the land nor the young trees between them. Therefore, when he redeems them, he redeems the trees in accordance with their worth. And moreover, even if one consecrates the trees where they are planted more densely, less densely, or one after the other, and then afterward he consecrates the land, so that everything belongs to the Temple treasury, when he redeems them, he redeems the trees separately in accordance with their worth, and then he redeems the land according to the standard rate, where an area fit for the sowing of a ḥomer of barley seed is redeemed for fifty silver shekels.
מַנִּי אִי רַבִּי עֲקִיבָא הָא אָמַר מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר וְכָל שֶׁכֵּן מַקְדִּישׁ אִי רַבָּנַן הָא אָמְרִי מוֹכֵר הוּא דִּבְעַיִן רָעָה מוֹכֵר אֲבָל מַקְדִּישׁ בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ אֶלָּא פְּשִׁיטָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא
Traduction
The Gemara clarifies: Whose opinion is expressed in the baraita? If it is the opinion of Rabbi Akiva, doesn’t he say that one who sells, sells generously, and all the more so one who consecrates does so generously? This being the case, even if the trees were consecrated one after the other, some of the land should be consecrated along with them. And if the baraita reflects the opinion of the Rabbis, don’t they say in the mishna that it is specifically the seller who sells sparingly, but one who consecrates, consecrates generously, and therefore the pit and the winepress are consecrated along with the field? Therefore, the halakha stated here is not in accordance with their opinion either. Rather, it is obvious that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon in the mishna here, that even one who consecrates a field does not consecrate the cistern and the winepress along with it.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אַלִּיבָּא דְמַאן אִי אַלִּיבָּא דְרַבִּי עֲקִיבָא הָא אָמַר מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר וְכָל שֶׁכֵּן מַקְדִּישׁ אֶלָּא פְּשִׁיטָא אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן וְקָא סָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כִּי הֵיכִי דְּמוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר מַקְדִּישׁ נָמֵי בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ וּמְשַׁיַּיר אַרְעָא
Traduction
And the opinion of Rabbi Shimon is in accordance with the opinion of whom? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, doesn’t he say that one who sells, sells generously, and all the more so one who consecrates does so generously? Rather, it is obvious that his opinion is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva and say that one who sells, sells sparingly. And Rabbi Shimon disagrees with the Rabbis insofar as he himself holds that just as one who sells, sells sparingly, one who consecrates also consecrates sparingly and retains the land around the trees for himself.
Tossefoth non traduit
אלא פשיטא אליבא דרבנן וקסבר כי היכי דמוכר כו'. אבל כר''ע לא מצית לאוקמה דהא דכיון דנחית לעין יפה במוכר אית לן למימר דמקדיש בעין יפה טפי מקדיש אבל השתא דסבר כרבנן דלא נחתי כלל במכר לעין יפה אתי שפיר דלית ליה בהקדש נמי עין יפה:
מדמוכר בעין רעה מוכר מקדיש נמי בעין רעה מקדיש. פירש רבינו שמואל דפריך לרב הונא דאמר לרבנן דמשייר קרקע בהדי אילן דהכא אשכח דר''ש סבר כרבנן ואפילו הכי לא משייר קרקע כשמשייר חרוב דקאמר דינקי משדה הקדש והא דקאמר אלא קשיא פירוש אדקשיא לך מר''ש לרב הונא תקשי לך דר''ש אדר''ש גופיה היכי מצי למימר כרבנן ותימה דהו''ל למימר וליטעמיך ועוד דמעיקרא פריך אי כרבנן פשיטא דמשייר קרקע בהדי אילנות לזרוע והשתא פריך דלרבנן נמי לא משייר קרקע דהא ר''ש כרבנן סבירא ליה ונראה לרבינו יצחק דלא פריך לרב הונא כלל אלא אדרבה בא לקיים דבריו הראשונים הא דאמרינן אפילו לרבי עקיבא כו' והכי קאמר ומי מצית מוקמת ר''ש כר''ע והא ע''כ ר''ש כרבנן ולרבנן פשיטא דמשייר ארעא כדקאמר לעיל וא''כ תקשי דר''ש אדר''ש דהיכי קאמר ר''ש דינקי משדה הקדש אלא ע''כ ר''ש לדבריהם דרבנן קאמר וא''כ אתי שפיר נמי הא רב הונא דקאמר ואפילו לר''ע כו' דאתיא מילתיה דרב הונא אפילו כר''ע דלדידיה נמי לדבריהם דרבנן קאמר והא דאמר ואלא קשיא ה''פ ואלא קשיא דר''ש אדר''ש ומאי משני ורשב''א פירש דלא פריך אלא לרב הונא דאי לאו דרב הונא לא קשיא מידי דר''ש אדר''ש אלא משום דאמר רב הונא דאי נפלי הדר שתיל להו הוא דקשיא לן דר''ש אדר''ש דכיון דסבר ר''ש כרבנן א''כ לא ינקי משדה הקדש אבל אי אמרת דאי נפלי לא הדר שתיל להו אע''ג דר''ש כרבנן מ''מ ינקי משדה הקדש דכיון דאי נפלי חל ההקדש מאליו סתמא דמלתא דעתיה שיקדשו חרוב וסדן בהדי קרקע והיינו דקאמר ואלא קשיא כלומר לרב הונא דאמר אי נפלי הדר שתיל להו הדרא קושיא לדוכתה אמאי קאמר ר''ש הואיל וינקי משדה הקדש:
ומשייר ארעא. פירש רבינו שמואל דלא גרסינן ליה ועל חנם פירש כן דמנא ליה דסבר דבעין רעה מקדיש אי לאו מהאי דקתני בזה אחר זה לא הקדיש קרקע והיינו דמשייר ארעא ולמאי דפרישית נמי בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לז:) דמוכיח דבעין רעה מקדיש מדלא קתני ברישא דפודה וחוזר ופודה יש לפרש נמי ומשייר ארעא כלומר דהא פשיטא לך דלרבנן דמשייר והיכי קאמר ר''ש לעיל דלא משייר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source